צוות ששווה להכיר - צ'אק מידלטון
מאת : מרגריטה בוגוסלבסקיה

תוך כדי שאני כותבת את המילים הללו אני מבינה שבאופן פרדוקסלי, כל השנה וחצי שאני עובדת ומתאמנת בארצות הברית כמעט ולא כתבתי על צוותי פריזבי אמריקאים.
הדבר לא אומר שאין צוותים שראויים להיכנס למסורת #צוות_ששווה_להכיר, אלא שהדבר גם תלוי בתחושות שלי וכיצד אני מתחברת לסיפור, כדי שאני אכתוב על צוות ששווה להכיר, אני קודם צריכה לראות ולחוות אותם כדי שהם יכנסו ללב שלי וזה מה שקרה בדיוק עם הצוות עליהם אספר עכשיו:
את הצוות הזה ראיתי שנה שעברה, הכרתי את הבחור הזה מטקסס לא בגלל המשחק שלו עם הכלבים אלא בגלל הפריזבי שהוא החזיק במיניבוס שלו.
אלו היו פריזבי Jawz שחורים, מהסוג שכבר לא מייצרים יותר, בגלל שכל מי שמשחק איתם מקטר שהם מרגישים כאילו הם משליכים אבנים מרוב שהם כבדים.
חברי הטוב מהולנד פרי, שהוא אלוף אירופה ואלוף עולם בזריקות דיוק למרחק, מספר פעמיים, משחק רק עם ה פריזבי Jawz השחורים, כשראיתי אותם אצל הבחור הזה בארה״ב, ישר באתי אליו ואמרתי שאני מכירה מישהו שגם משחק עם ג פריזבים האלה.

הבחור הסתובב אלי מחייך ואומר לי בחצי שאלה, חצי קביעה:״ פרי מהולנד?״
משם התחלנו לדבר , צחקנו , עשינו תמונות מצחיקות לחבר שלנו מאירופה והמשכנו בלהתאמן לאליפות העולם של ליגת ה Skyhoundz
את הבחור לא ראיתי משחק עד שנבחרו העשר שחקנים שעלו לשלב הסופי המכונה Top 10 בזריקות מרחק לסבב התחרות האחרון שלהם למעמד אלוף העולם
הבחור הטקסני היה במקום ראשון אחרי שני סבבים, מתחרה נוספת הייתה במקום שני במרחק רק חצי נקודה ממנו, תחשבו כמה הרבה לחץ נפשי במעורב במעמד כזה כאשר שני מתחרים נמצאים בתחרות כל כך צמודה, כאשר כל זריקה, כל תפיסה, כל חצי נקודה עלולה להכריע מי הולך להיות אלוף עולם ומי לא.
חלק מרתק בכל אירוע ספורטיבי הוא לבחון את המצב הנפשי והמנטלי של המתחרה, אותו הלך רוח שיכול לקבוע את ההבדל בין הפסד לניצחון, ישבתי ליד הבחור הטקסני והסתכלתי, רציתי לראות וללמוד כיצד אדם מתמודד עם לחץ מנטלי שכזה.
הסתכלתי על הבחור הטקסני והוא ישב רגוע ושקט ובחן כל שחקן שלפניו, תווי פניו לא הסגירו שום רגש, אם הייתה או לא הייתה סערה פנימית, מה שבטוח היה שמבחוץ לא היה לזה שום זכר, הוא שידר רוגע מוחלט.
ואז הגיע תורו.
הטקסני לקח את ״הלבנה השחורה" שלו, הסתכל אל הכלבה הלבנה ואמר:
״צ׳יקה בואי נלך לשחק את המשחק שלך״
דרך המילים האלו הבנתי כמה הוא סומך על הכלבה שלו, כמה הקשר ביניהם עמוק, שהמשחק ביניהם מבוסס על מערכת יחסים וכל מה שהוא והיא צריכים זה רק לצאת למגרש וליהנות מהמשחק, בלי אגו ובלי לחץ.
והסבב השלישי היה מושלם, פשוט מושלם זורם ורגוע, אין לי דרך אחרת לתאר זאת.
אחרי הסבב הזה כולם ידעו שבחור מטקסס בשם צ׳אק מידלטון וכלבה המעורבת שלו צ׳יקה הם אלופי העולם 2018 ליגת ה Skyhoundz בזריקות דיוק למרחק.

אחרי התחרות החלטתי לעשות מחקר קטן ולבדוק על הבחור, הבנתי שהוא היה מספר פעמים רבות אלוף עולם בליגות שונות וקיבל מקום של כבוד בHall Of Fame של עולם הדיסק דוג .
אני מספרת לכם את הסיפור של צ׳אק מידלטון וצ'יקה, כי בפעם הראשונה כשראיתי את סבב הזריקות שלו,
את העוצמה, את הסמכות ואת הקשר עם הכלבה, הבנתי לעומק את מה שעושה אותם צוות מנצח.

מה אפשר ללמוד מהסיפור של צ׳אק וצ'יקה
אנחנו סה"כ בני אדם, הרגשות מניעים אותנו, תחושות של לחץ ואגו מפעילים אותנו, כולנו רוצים להגיע ולדחוף את עצמנו כמה שיותר ולהגיע להישגים כמה שיותר גבוהים.
כשעובדים מספר שנים ומגיעים לתחרויות כמו אליפות אירופה או אליפות עולם רוצים לזכות וזאת מטרה ראויה, ללא מטרות בחיים קשה להגיע רחוק, וזה גם בסדר שלא תבינו אותי לא נכון, יש גם כאלו שלא מחפשים זאת.
עם זאת הכי חשוב לזכור את הצעדים הראשונים עם הכלב שלכם, ההתגברות על אתגרים והניצחונות הקטנים של התרגילים שכן הצליחו, על האהבה והכיף שלכם עם הכלב, על הדרך שאתם עושים, גם אם לפעמים לא מצליחים. כי באמת של החיים, ניצחון גדול מגיע אחרי דרך ארוכה של התגברות על הרבה אתגרים ותסכולים וצבירה של המון ניצחונות קטנים שמצטברים עד הרגע שמבינים שהשגנו ניצחון גדול.
והכי הכי חשוב בעיניי הוא לזכור שלכלב שלכם גם בתחרות הכי משמעותית בעולם ובקריירה שלכם, זה עבורו רק משחק איתכם, זהו הזמן של הכייף שאתם חולקים ביחד, אני מדגישה – "ביחד" ורק זה חשוב באותו הרגע.
קשר שבניתם ביניכם ואת העיניים הזוהרות של הכלב שלכם ברגע שאתם זורקים לו את הצלחת הראשונה.

אשמח שתכתבו לי כאן בתגובות מה אתם למדתם מהסיפור ואת סיפורי הניצחון הקטנים שלכם עם הכלבים. אוהבת אותכם
מרגריטה