צוות ששווה להכיר - מוראנו והכלבה שלו סאפירה
מאת: מרגריטה בוגוסלבסקיה
#צוות_ששווה_להכיר
היי לקהילה הנהדרת הזאת.
אתחיל בגילוי נאות, הסיפור שלפנינו הוא אחד המרגשים והמשכילים ביותר שנתקלתי בהם בתחום שלנו, בשנים האחרונות ועבורי הוא תזכורת על הדרכים שאנו בוחרים מול אתגרים וכיצד הם מלווים אותנו לחיים מספקים יותר ברגעים קשים שהחיים מזמנים לנו ועל קבלת האחר והשונה.
אז בואו נתחיל, אז מה משותף למייקל ג'י פוקס, מוחמד עלי, סלבדור דלי והאדם עליו אני הולכת לספר בהמשך? פרטים נוספים בהמשך הפוסט......
אחרי הסיבוב סביב העולם שעשינו בסדרה #צוות_ששווה_להכיר אנחנו חוזרים לרגע קצר לאיטליה של שנת 2014 להזכירכם, איטליה זאת מדינה מדהימה עם מורשת כלבנית אדירה ושחקנים הכי מיוחדים וכי עבורי שם הכל התחיל.
אני וזוג חברים שהם היו המאמנים שלי, התחלנו "רוד טריפ" לכיוון תחרות ה Euro DiscDog הראשונה שלי.
איתי היו אקליפס, שהייתה באותה עת מעט לפני גיל שנתיים, ומתוכננת להשתתף איתי בתחרות בליגת Skyhoundz הראשונה שלנו באירופה ופיניקס שהיה אז גור בן 4,5 חודשים שרק אספתי ממגדלת מבלגיה.
בדרך לתחרות, החברים סיפרו לי על אדם בשם מוראנו והכלבה שלו סאפירה, שהזמין אותנו להתארח בביתו ליד פיזה לכמה ימים
פרי סיפר לי שמוראנו חולה במחלה הפרקינסון, מחלה נוירולוגית שפוגעת בעיקר ביכולת התנועה, מצב שמחריף עם הזמן ויכול להשפיע גם על תפקודי מוח אחרים, כמו יכולת ריכוז וזיכרון, לכן לא להיות מופתעים עם מוראנו לא מדבר טוב, לא זז כאדם נורמלי ומוגבל בתנועתו, אבל מה הוא כן שחקן פריזבי.
האמת,קצת דאגתי, הכלבים היו צעירים בזמנו וחשופים בחלקם, הם לא ראו מעולם אדם עם צרכים מיוחדים ובן אדם עם תנועה מוזרה היה יכול להיות טריגר עבורם. בעיקר דאגתי שכלבה לא תינשך את המארח שלנו.
עוד מתקופתי כמאלפת כלבים אחד הדגשים שלי היה לקחת אחריות על הכלב ולנהל אותו, זאת המחשבה שהנחתה אותי גם באותו ביקור אצל מוראנו.
הגענו לוילה איטלקית קטנה ופסטורלית, שער הבית נפתח ובכניסה עמד אדם עם חיוך ענק על הפנים והרבה זיעה על המצח, הוא שלף יד לשלום ואמר משהו שלא הצלחתי להבין.
הבטתי נבוכה אל פרי והוא לעומתי פורס ידיים גדולות שלו ומחבק חיבוק ענק ואוהב את האיטלקי קטן הזה שבקושי מגיע לבית חזה של פרי.
מוראנו שוב אומר משהו לפרי ואני שוב לא מבינה כלום, ולא בגלל שהוא מדבר איטלקית, אלא בגלל שהוא מוגבל פיזית בדיבור.
בינתיים לידו מקשקשת עם הטוסיק האוסטרלי ההורס שלה שלה ספירה הכלבה.
ספירה כל אותו הזמן לא מורידה עיניים מהבעלים שלה, מוראנו.
ספירה היא כלבה קצת שמנמנה שנראית כמו הנני שדואגת לכולם מהסרט ״101 דלמטים״
עם הליכה כבדה וגרירת רגליים מוראנו הזמין אותנו פנימה, בקושי היה אפשר לשמוע ״come״של ההזמנה.
בפנים הוא לקח אותו לתוך גלריה קטנה וציורית בה הוא מעצב סכינים כתחביב , שוב חיוך רחב עולה אל הפנים המזיעות ממאמץ פיזי. מוראנו לוקח ליד את אחת הסכינים היפות, עבודת היד שהוא עשה, ובקול מלא גאווה הוא מכריז שלקח לו שנתיים לעשות את הסכין הזאת. סכין הזאת
הייתי לא מוכנה לסיטואציה, האדם בקושי הולך, בקושי מדבר ובקושי מנגב את הזיעה מהמצח שלו, אבל שנתיין הוא יושב ומעצב סכין בגלריה הקטנה שלו... יותר מזה, היו לו 10 סכינים בתהליכי הכנה! מי שלא יודע, כל תהליך הכנת הסכינים הוא מאד סזיפי, כרוך בעבודה פיזית עצומה, דיוק וריכוז, הדבר גובל במעשה אומנות מבחינת ידע ויכולת שלא לדבר על קשר יד -עין..
יום למחרת אחרי טיול בפיזה, שחיה בחוץ והמתנה שהחום האיטלקי מעט יפוג,
מוראנו הזמין אותנו למגרש האימונים שלו, מדשאה איטלקית, אירופאית מטופחת עם דשא מסודר, זה היה מגרש האימונים הראשון שראיתי אי פעם. ושוב מוראנו עם חיוך רחב וכובש מחייך אלינו ומזמין אותנו להתאמן.
אנחנו מתחילים להתאמן בזריקות והאיטלקי הקטן והחייכן הזה ניגש אלי באיטיות ומתחיל להסביר לי איך להחזיק פריזבי עבור הזריקות השונות.
מוראנו מתחיל לזרוק ולהדגים לי וכל זריקה שלו חוצה את המגרש, שוב ושוב בלי פספוסים, נפלה לי הלסת מתדהמה.
אדם שכל כך מוגבל בתנועה זורק פריזבי בצורה כל כך מדויקת, בחיים לא הייתי מאמינה שאראה דבר כזה.
סיטואציה שמבחינתי באותה תקופה הייתה מחוץ לדמיון ולתפיסה שבענף כמו שלנו דברים כאלו יכולים להתקיים.
נהייתי סקרנית, בקשתי ממנו לשחק עם הכלבה, מוראנו ענה לי שבערב יותר קשה לו לעבוד עם הכלבה לכן אני כבר אראה אותם עובדים כצוות באליפות.
ככה הסתיים לו הביקור אצל מוראנו, אדם עם חיוך ענק ולב ענק עוד יותר.
בבוקר למחרת נסענו לאליפות, חיכיתי בכיליון עיניים לראות את מוראנו וספירה מתחרים, ספרתי לכם על התחרות המיתולוגית הזאת בעבר, עם כל כך הרבה שחקנים מדהימים שהשתתפו בה, אבל שמוראנו וספרה עלו על המגרש, כולם אבל פשוט כולם עלו לעודד אותם, אף אחד לא נשאר אדיש למתרחש.
ב 2016 ספירה יצאה לפנסיה, מאות הודעות עלו לפייסבוק, על כמה הם מיוחדים וכמה הצוות הזה יחסר לכולם.
הבריאות של מוראנו ממשיכה להידרדר לצערי, אבל אם חשבתם לרגע שהוא עצר לשחק פריזבי אז אתם טועים ובגדול!
כיום למוראנו יש כלבה צעירה בשם ונוס, ואני מחכה כל פעם מחדש לראות אותם עולים למגרש עם החיוך הרחב שלו, מבצעים את מהלך הדגל שלהם הזריקה המיוחדת של מוראנו שנקראת
"העקרב –scorpion”.
לא צריכים להיות אלופי עולם כדי להשאיר חותם על העולם, אתם צריכים להאמין בעצמכם, לאהוב את עצמכם ואת מה שאתם עושים, שהרוח חזקה מהחומר, יכול להיות שגם בראש של מוראנו היו קולות שאמרו לו שהוא לא יכול, אבל הוא הקשיב ללב שלו ולכלבה שלו וזה מה שהופך אותו בעיניי #צוות_ששווה_להכיר
כנסו לסרטון, תראו את העבודה המופלאה שמוראנו עושה עם הכלבה, הרבה יותר מלא מעט שחקנים בריאים ופעילים אחרים
אוהבת אתכם
מרגריטה
#צוות_ששווה_להכיר
היי לקהילה הנהדרת הזאת.
אתחיל בגילוי נאות, הסיפור שלפנינו הוא אחד המרגשים והמשכילים ביותר שנתקלתי בהם בתחום שלנו, בשנים האחרונות ועבורי הוא תזכורת על הדרכים שאנו בוחרים מול אתגרים וכיצד הם מלווים אותנו לחיים מספקים יותר ברגעים קשים שהחיים מזמנים לנו ועל קבלת האחר והשונה.
אז בואו נתחיל, אז מה משותף למייקל ג'י פוקס, מוחמד עלי, סלבדור דלי והאדם עליו אני הולכת לספר בהמשך? פרטים נוספים בהמשך הפוסט......
אחרי הסיבוב סביב העולם שעשינו בסדרה #צוות_ששווה_להכיר אנחנו חוזרים לרגע קצר לאיטליה של שנת 2014 להזכירכם, איטליה זאת מדינה מדהימה עם מורשת כלבנית אדירה ושחקנים הכי מיוחדים וכי עבורי שם הכל התחיל.
אני וזוג חברים שהם היו המאמנים שלי, התחלנו "רוד טריפ" לכיוון תחרות ה Euro DiscDog הראשונה שלי.
איתי היו אקליפס, שהייתה באותה עת מעט לפני גיל שנתיים, ומתוכננת להשתתף איתי בתחרות בליגת Skyhoundz הראשונה שלנו באירופה ופיניקס שהיה אז גור בן 4,5 חודשים שרק אספתי ממגדלת מבלגיה.
בדרך לתחרות, החברים סיפרו לי על אדם בשם מוראנו והכלבה שלו סאפירה, שהזמין אותנו להתארח בביתו ליד פיזה לכמה ימים
פרי סיפר לי שמוראנו חולה במחלה הפרקינסון, מחלה נוירולוגית שפוגעת בעיקר ביכולת התנועה, מצב שמחריף עם הזמן ויכול להשפיע גם על תפקודי מוח אחרים, כמו יכולת ריכוז וזיכרון, לכן לא להיות מופתעים עם מוראנו לא מדבר טוב, לא זז כאדם נורמלי ומוגבל בתנועתו, אבל מה הוא כן שחקן פריזבי.
האמת,קצת דאגתי, הכלבים היו צעירים בזמנו וחשופים בחלקם, הם לא ראו מעולם אדם עם צרכים מיוחדים ובן אדם עם תנועה מוזרה היה יכול להיות טריגר עבורם. בעיקר דאגתי שכלבה לא תינשך את המארח שלנו.
עוד מתקופתי כמאלפת כלבים אחד הדגשים שלי היה לקחת אחריות על הכלב ולנהל אותו, זאת המחשבה שהנחתה אותי גם באותו ביקור אצל מוראנו.
הגענו לוילה איטלקית קטנה ופסטורלית, שער הבית נפתח ובכניסה עמד אדם עם חיוך ענק על הפנים והרבה זיעה על המצח, הוא שלף יד לשלום ואמר משהו שלא הצלחתי להבין.
הבטתי נבוכה אל פרי והוא לעומתי פורס ידיים גדולות שלו ומחבק חיבוק ענק ואוהב את האיטלקי קטן הזה שבקושי מגיע לבית חזה של פרי.
מוראנו שוב אומר משהו לפרי ואני שוב לא מבינה כלום, ולא בגלל שהוא מדבר איטלקית, אלא בגלל שהוא מוגבל פיזית בדיבור.
בינתיים לידו מקשקשת עם הטוסיק האוסטרלי ההורס שלה שלה ספירה הכלבה.
ספירה כל אותו הזמן לא מורידה עיניים מהבעלים שלה, מוראנו.
ספירה היא כלבה קצת שמנמנה שנראית כמו הנני שדואגת לכולם מהסרט ״101 דלמטים״
עם הליכה כבדה וגרירת רגליים מוראנו הזמין אותנו פנימה, בקושי היה אפשר לשמוע ״come״של ההזמנה.
בפנים הוא לקח אותו לתוך גלריה קטנה וציורית בה הוא מעצב סכינים כתחביב , שוב חיוך רחב עולה אל הפנים המזיעות ממאמץ פיזי. מוראנו לוקח ליד את אחת הסכינים היפות, עבודת היד שהוא עשה, ובקול מלא גאווה הוא מכריז שלקח לו שנתיים לעשות את הסכין הזאת. סכין הזאת
הייתי לא מוכנה לסיטואציה, האדם בקושי הולך, בקושי מדבר ובקושי מנגב את הזיעה מהמצח שלו, אבל שנתיין הוא יושב ומעצב סכין בגלריה הקטנה שלו... יותר מזה, היו לו 10 סכינים בתהליכי הכנה! מי שלא יודע, כל תהליך הכנת הסכינים הוא מאד סזיפי, כרוך בעבודה פיזית עצומה, דיוק וריכוז, הדבר גובל במעשה אומנות מבחינת ידע ויכולת שלא לדבר על קשר יד -עין..
יום למחרת אחרי טיול בפיזה, שחיה בחוץ והמתנה שהחום האיטלקי מעט יפוג,
מוראנו הזמין אותנו למגרש האימונים שלו, מדשאה איטלקית, אירופאית מטופחת עם דשא מסודר, זה היה מגרש האימונים הראשון שראיתי אי פעם. ושוב מוראנו עם חיוך רחב וכובש מחייך אלינו ומזמין אותנו להתאמן.
אנחנו מתחילים להתאמן בזריקות והאיטלקי הקטן והחייכן הזה ניגש אלי באיטיות ומתחיל להסביר לי איך להחזיק פריזבי עבור הזריקות השונות.
מוראנו מתחיל לזרוק ולהדגים לי וכל זריקה שלו חוצה את המגרש, שוב ושוב בלי פספוסים, נפלה לי הלסת מתדהמה.
אדם שכל כך מוגבל בתנועה זורק פריזבי בצורה כל כך מדויקת, בחיים לא הייתי מאמינה שאראה דבר כזה.
סיטואציה שמבחינתי באותה תקופה הייתה מחוץ לדמיון ולתפיסה שבענף כמו שלנו דברים כאלו יכולים להתקיים.
נהייתי סקרנית, בקשתי ממנו לשחק עם הכלבה, מוראנו ענה לי שבערב יותר קשה לו לעבוד עם הכלבה לכן אני כבר אראה אותם עובדים כצוות באליפות.
ככה הסתיים לו הביקור אצל מוראנו, אדם עם חיוך ענק ולב ענק עוד יותר.
בבוקר למחרת נסענו לאליפות, חיכיתי בכיליון עיניים לראות את מוראנו וספירה מתחרים, ספרתי לכם על התחרות המיתולוגית הזאת בעבר, עם כל כך הרבה שחקנים מדהימים שהשתתפו בה, אבל שמוראנו וספרה עלו על המגרש, כולם אבל פשוט כולם עלו לעודד אותם, אף אחד לא נשאר אדיש למתרחש.
ב 2016 ספירה יצאה לפנסיה, מאות הודעות עלו לפייסבוק, על כמה הם מיוחדים וכמה הצוות הזה יחסר לכולם.
הבריאות של מוראנו ממשיכה להידרדר לצערי, אבל אם חשבתם לרגע שהוא עצר לשחק פריזבי אז אתם טועים ובגדול!
כיום למוראנו יש כלבה צעירה בשם ונוס, ואני מחכה כל פעם מחדש לראות אותם עולים למגרש עם החיוך הרחב שלו, מבצעים את מהלך הדגל שלהם הזריקה המיוחדת של מוראנו שנקראת
"העקרב –scorpion”.
לא צריכים להיות אלופי עולם כדי להשאיר חותם על העולם, אתם צריכים להאמין בעצמכם, לאהוב את עצמכם ואת מה שאתם עושים, שהרוח חזקה מהחומר, יכול להיות שגם בראש של מוראנו היו קולות שאמרו לו שהוא לא יכול, אבל הוא הקשיב ללב שלו ולכלבה שלו וזה מה שהופך אותו בעיניי #צוות_ששווה_להכיר
כנסו לסרטון, תראו את העבודה המופלאה שמוראנו עושה עם הכלבה, הרבה יותר מלא מעט שחקנים בריאים ופעילים אחרים
אוהבת אתכם
מרגריטה
| ||
הוסף תגובה