שחקנים על 4 : ה"מקנאב"

הקדמה:
ברוכים הבאים לסדרת הפוסטים החדשה: "שחקנים על 4" על כלבים מסוגים שונים שאנחנו פחות מכירים שמשחקים פריזבי - והפעם ה"מקנאב"
כשפעם ראשונה פוגשים מקנאב חושבים כמה המראה שלו מוזר,
רגליים ארוכות, בלי זנב, פרווה קצרה וצמודה, נראה כמו תערובת של בורדר קולי ורועי אוסטרלי יחדיו, ואז רואים אותו אל המגרש!
האתלטיות של המקנאבים משאירה אתכם בפה פתוח....
הם קופצים לאוויר כאילו לכוח המשיכה, אין אליהם בכלל השפעה..
כאדם וכלבנית שמגיעה מעולם התערוכות וחיה ונושמת היסטוריה של סוגי כלבים,
יש לי איפוק, ואני לא ישר מתלהבת מערבובים שונים של כלבים שאני פוגשת, שלא לומר
שאני מאד סקפטית לגבי ערבובי כלבים האלה.
אבל אחד הדברים החשובים שלמדתי על עולם הכלבים ועל החיים בכלל הוא שחשוב להיות עם ראש פתוח לרעיונות אחרים.
לכן אמרתי ששווה לברר מדוע להרבה שחקני פריזבי הכי טובים והמובילים בארה״ב כגון אפריל לי, אנדריה ריגלר, קירבי מקאליין יש אהבה רבה למשחק עם הכלבים האלו.
ברוכים הבאים לפוסט שמתחיל בהיסטוריה ומסתיים בראיון עם בעלים ושחקנים שעובדים עם מקנאב.
קריאה נעימה 😊
 
הכירו את כלבי ה – Mcnab (מקנאב).
טיפוס הכלבים הזה, פותח בארה״ב באזור קליפורניה שידוע במזג האוויר החם , שיחים קוצניים, שועלים ותוואי שטח מחוספסים.
עד לאחרונה המקנאב לא היה ידוע מחוץ לקליפורניה אך בשלושת העשורים האחרונים חלה עלייה בפופולריות של המקנאב והוא החל להתפשט לאזורים אחרים בארה"ב ובעולם.
אבל נתחיל מהתחלה
 
ההיסטוריה של כלבי "המקנאב".
כמו כל סיפור טוב, ההיסטוריה של כלבי "המקנאב" היא אסופה וריכוז של סיפורים, זיכרונות של היסטוריונים, חוואים, רועי בקר וצאן ואנשים אחרים שעבדו עם טיפוסים שונים של "מקנאב" ועזרו ביצירת הגזע המדהים הזה, הסיפור של הגזע הוא סיפור ההרפתקאות והאתגרים של אותם אנשים.
 
הסיפור של אלכסנדר ופלורה:
בתחילת שנת 1800, הסקוטי, ברוס מקינזי, העביר את משפחתו מהאקלים הקר והלח של צפון סקוטלנד לגבעות גרמפיאן שבמרכז סקוטלנד.
עם ברוס מקינזי ובני משפחתו הגיעו גם כלבי העבודה הסקוטית שאותם גדלו לצרכי רעייה, הכלבים הללו נודעו בשם "Colleys" (נקראו על שם כבשי הקולי שעליהם היו אחראים)
אותם קולי נקראו גם "רועי פוקס". הגזע, הלא ידוע יחסית, שרד בסקוטלנד במשך מאות שנים, עם זאת קיימים מספר רישומים שמזכירים אותם כרועים פוקס.
 
משפחת מקינזי עברה להתגורר בסמוך לחוואי ורועה כבשים בשם אלכסנדר מקנאב כששניהם חולקים את אותה פרנסה ואתגרים.
מקינזי ומקנאב התיידדו ונהיו חברים, לאחר אינספור שעות יחד שהם בילו עם הכבשים בשדות וצפו כיצד כלביו של מקינזי עובדים ורועים את בעלי החיים בשטחי החווה, אלכסנדר מקנאב רכש בסופו של דבר כלבת קולי סקוטי מברוס מקינזי וקראה לה פלורה.
 
בשנת 1868, בגיל 48 עזב אלכסנדר מקנאב את גלזגו סקוטלנד, והפליג עם אשתו ו בניו, לאקלים החם יותר של צפון קליפורניה.
כשאלכסנדר מקנאב הגיע לקליפורניה הוא רכש חלקת אדמה בגודל 10,000 דונם, בקהילה החקלאית אוקיה שבמחוז מנדוסינו.
כאן הוא בנה בית למשפחתו לאשתו סוזן, וילדיו, ג'יימס, צ'ארלס, גאווין, ארתור ובתו שרה (בנו הצעיר, ג'ון נולד בחווה בקליפורניה)
משפחת מקנאב הביאו איתם את פלורה, הקולי הסקוטי. אך למרבה הצער היא נפטרה כמה שנים לאחר שהגיעה לחווה.
לאחר מותה של פלורה המשיך אלכסנדר לעבוד בחווה ללא עזרת כלביו.
בסתיו 1885 ניסו משפחת מקנאב לכנס למכלאות את העדר שהכיל 3,000 כבשים,
הכינוס של העדר הלך כשורה כאשר אחד מבני המשפחה הוביל את העדר לתוך המכלאה עד שמשהו הפחיד את הכבשים המובילות והן ברחו מתוך המכלאה אל ההרים ולקחו את כל עדר הכבשים עימן.
הבריחה של הכבשים הייתה אסון גדול עבור משפחת ומקנאב והם נקרעו בין ההחלטה לוותר על כל ההשקעה בגידול עדרי צאן או לחלופין לחזור לסקוטלנד ולרכוש עוד כבשים. אלכסנדר מקנאב קיבל את ההחלטה לעשות את המסע הארוך חזרה לסקוטלנד בשנת 1885 ולבקר אצל חברו הוותיק ברוס מקינזי.
שאלכסנדר מקנאב נפגש עם ברוס מקנזי בסקוטלנד הוא רכש ממנו שני כלבים בצבעי שחור לבן, הם נקראו פיטר, שהיה גם כלב "drive" וגם "lead" ופרד, שהיה כלב "lead" בלבד. הוא החזיר את פרד לאמריקה, אך השאיר את פיטר מאחור כדי לסיים את אימוניו.
 
הסיפור של פיטר ופרד
פרד, הכלב שאלכסנדר הביא אותו מסקוטלנד לקליפורניה, היה הגרסה המוקדמת של קולי קצר שיער, שנה לאחר מכן לאחר מכן אלכסנדר הביא את פיטר להצטרף לפרד.
הכלבים של מקנאב משכו תשומת לב רבה מצד החוות המקומיות במחוז מנדוסינו.
זוג הכלבים עבד בצורה שונה מהכלבים שאנשי החוות היו רגילים עד אז.
 
לאלכסנדר מקנאב הייתה דילמה מקצועית קשה, הוא לא רצה להיקלע למצב דומה בוא עדר כבשים ענק יברח ולכן הוא היה צריך להגדיל את מספר כלבי הרועים שלו, הוא חיפש אחר כלבי עבודה מתאימים.
בשביל למצוא כלבי עבודה מתאימים, אלכסנדר מקנאב הצטרף לחוואים מגדלי כבשים שהיגרו לקליפורניה מחבל הבאסקים בספרד וכלבי החווה והרעייה שהם הביאו יחד איתם לארצות הברית.
אחרי שאלכסנדר מקנאב צפה בכלבי החוואים הבאסקים רועים את הכבשים ושאר בעלי החיים, הוא התרשם לטובה מיכולות העבודה והסיבולת של כלבי הרועים הבאסקים באקלים החם של הקיץ בקליפורניה.
מקנאב בחר לרכוש כמה כלבות נבחרות בצבע חום ממגדלי הצאן הספרדים הבאסקים.
כאשר מסתכלים בתמונה של הרועה הבאסקי, שצולמה בסוף המאה ה - 19, אפשר לראות את הדמיון למקנאב המודרני בכלב השחור לבן מאחור בצד ימין. תמונה זו מציגה גם את עמידת האוזניים השונה שכלבי הבאסקים העבירו לכלבי מקנאבס.
זו הייתה ההתחלה של הרועה של מקנאב. הגורים משילוב זה זכו לשבחים רבים והיו מבוקשים מאוד לעבודות הרעייה בחוות האזור. אלכסנדר היה מרוצה וגאה מאוד מתוצאות הגידול וההרבעה הסלקטיבית כך שבחר לקרוא להם על שמו "רועי מקנאב".
כלבי "מקנאבס" של אלכסנדר היו כלבים שחורים עם פס לבן, גרביים וכפות רגליים לבנות, פס לבן בין העיניים (הידוע גם בשם פס בנטלי) וקצה זנב לבן.
 
כלביו של מקנאב הפכו פופולריים מאוד בשאר החוות בקליפורניה והיה להם ביקוש רב עם זאת הם היו מאד נדירים והיה קשה להשיג אחד מהם לעבודות רעייה לחווה.
אלכסנדר מקנאב נפתר ב-1905 וניהול החווה וגידול הכלבים עברו לבן שלו ג'ון ל. מקנאב.
בשנת 1915 היו לג'ון ל. מקנאב שני כלבים נוספים שנשלחו מסקוטלנד לאמריקה על ספינת המטען Howth. הכלבים היו בצבע אדום: זכר שכונה "קלייד" ונקבה בהריון בשם "בסי".
מההמלטה רק שלושה גורים שרדו: ג'יפ, טוויד וג'ט .
אחד מהגורים קיבל אד ג'. בראון. הוא הזמין מאלכסנדר מקנאב גורים בשנת 1895.
הכלבים היו נדירים ביותר והיה להם ביקוש רב ובכזה הוא לא זכה לאחת מהם עד שנת 1915. (הערה: הגור שבראון קיבל לא היה מהכלבים המקוריים שגידל אלכסנדר, אלא היה שילוב של רועי הפוקס מהרבעה שגידלו בסקוטלנד)
 
בשנת 1915 סוף סוף, הבן של אלכסנדר ג'ון ל. מקנאב, מכר לאד ומירטל בראון את אחד הגורים שנולדו. הגור הזה היה ידוע בכינויו "ג'ט", גור שחור עם קו לבן קלוש במורד פניו, חזה וגרביים לבנות. הבראונים חיכו מאז 1895 לכלב הזה ומעולם לא הרביעו את ג'ט מחוץ לקו של כלבי הקולי הסקוטי האחרים שהובאו מסקוטלנד לקליפורניה.
 
ג'ון ל. כמו אביו המשיך בייבוא כלבים (על פי סיפורים שונים והערות של מירטל בראון, ג'ון ל. מקנאב, בניגוד לאביו שמעולם לא שילב את הכלבים האלה) מסקוטלנד.
הכלבים שאד בראון גידל מג'ט הם נחשבים לרועה המקנאב האמיתים.
בהמשך ג'ון ייבא זוג קולי סקוטי אדומים שהגיעו בשנת 1906. לאורך השנים היו למשפחת מקנאב גם נקבות וזכרים שהובאו מסקוטלנד והמשיכו לגדל את הקולי הסקוטי שלהם. ג'ון היה מספר את הסיפור כיצד היה מביא עדר כבשים דרך אוקיהו לפני ימי המשאיות. הכלב המוביל היה מרים מקל והולך איתו תמיד, מסתובב ומתמודד מול הכבשים, מניח את המקל עד שהגיע הזמן ללכת שוב!
תושבי אוקיהו התרשמו כל כך מהעבודה של כלבים אלה, עד שהם היו מתיישרים לאורך שבילי הרחובות כדי לצפות בהם.
האחרון מבין הכלבים שג'ון ל. מקנאב ייבא בשנות הארבעים של המאה הקודמת, שמה היה "בס", היא נפטרה בשנת 1959 בערך בגיל שש עשרה.
 
 
כלביו של ג'ון ל. מקנאב ואד בראון, שנשאו את
Scottish Fox Shepherds aka Scottish Colley Shepherd
היו עם פרווה קצרה, והיו בנויים קל (כ - 17 קילוגרם לזכר) שעבד מהראש ולא היה להם "loose eyed". סגנון העבודה של העיניים של הקולי המסורתי.
לא היה שום רישום רשמי או ניהול ומעקב אחרי קווי הדם מכל סוג שיכול להתחקות אחרי הצאצאים של פיטר ופרד.
לאורך תחילת המאה העשרים נחשבו אצל החקלאים המקומיים כל כלבי עבודה עם פרווה קצרה בצבע שחור ולבן עם כפות רגליים צמודות עם נטייה לעבוד עם העדר בשיטת:
LEAD AND TRAIL ל"מקנאב"
זו אחת הסיבות הרבות ביותר לשוני הרחב והמראה השונה של רועי המקנאב.
הרבה חוואים החלו לשלב את המקנאבים שלהם עם גזעי רעייה חזקים אחרים והווריאציות השונות של הגזע החלו להופיע בתקופה זו.
זו עוד אחד מהרבות הסיבות לשוני הרחבה והמראה השונה של רועי המקנאב
 
טיפוסיות הגזע:
כשאנו מסתכלים על המשותף בין הדוחות והתיאורים השונים מההיסטוריה
אנו רואים את התכונות הנפוצות הללו:
גובה: 38 עד 63 ס"מ בכתף. חלק מהזכרים עשויים להיות גדולים יותר.
משקל: 11 - 23 ק"ג. חלק מהזכרים עשויים להיות כבדים יותר.
פרווה: קצר עד בינוני אף פעם לא ארוך.
צבע פרווה: שחור עם סימונים לבנים, אדום עם סימונים לבנים, צהובים מדי פעם עם סימונים לבנים, בצבע שחור ואדום טרי. כיתום ברגליים נתון לשיקול המגדל. עם זאת, הם אף פעם לא רד או בלו מרל.
אוזניים: זקופות, גם מגוון בין – עומדות בצדדים של הראש עד הזקופות צמוד (בדרך כלל כלפי חוץ, אך קדימה מקובלת) חלקם אפילו הפוכות החוצה.
זנב: ארוך אלא כמה קווים ישנים היו עם בוב טייל טבעי NBT (ללא זנב כמעט)
עיניים: שקדיות
צבע העיניים: חום, לוז או נחושת. מעולם לא כחול או כתמים כחולים.
רגליים: הליכה חתולית כפות רגליים לא ארוכות כמו אצל הבורדר קולי.
 
 
אני רוצה להודות מכל הלב ל David A. Procida על כל העזרה והידע והכוונה ההיסטורית שעזרה בכתיבת הפוסט הזה
אני ממליצה בחום להיכנס לאתר שלו בכתובת הבאה ולהעשיר את הידיעות על ההיסטוריה של המקנאב.
 
אי אפשר להבין כלבים מבלי להבין למה הם נועדו ואת ההיסטוריה שלהם, זה ללא ספק מרתק ומעניין אבל לא פחות מרתק הוא לשוחח ולהכיר את האנשים של שעובדים ומשחקים עם הכלבים האלו כיום.
לכן ביקשתי משחקני פריזבי עכשוויים, לענות למספר שאלות שהיו לי על כלבי המקנאב: בראנדון דייביס וקירבי שחקנית פריזבי אמריקאית שזכתה בעשרות תחרויות והייתה פעמיים אלופת עולם בסקאיהונדס ואת רוב הזכיות עשתה יחד עם המקנאב האגדי שלה TORCH לספר על החיים והעבודה עם כלב המקנאבים שלהם.
תיהנו 😊
אוהבת אותכם
מרגריטה
נ.ב. תמונות של כלבי מקנאב מצורפים בתגובות לפוסט
 
ראיון עם ברנדון דייוויס
1. איך הגעת לעולם הפריזבי עם כלב "המקנאב" שלך?
היה לי חבר שהיה שחקן פריזבי עם כלבים. היתה לי כלבת פיטבול קטנה שעשיתי איתה אג'ילטי. חברתי הביאה פריזבי לביתי כדי לראות אם כלבתי "זינה"תהיה מעוניינת במשחק איתו. היא הייתה משוגעת על הפריזבי. כלב הפריזבי השני והנוכחי הוא הכלב מסוג "מקנאב" בשם "ווייאט".
2. מדוע בחרת בכלב מטיפוס "מקנאב"?
בחרתי בכלב מסוג "מקנאב" לאחר שחקרתי את הגזע בהרחבה. חשבתי שהוא יתאים בסך הכל למשק הבית שלנו. רציתי כלב רב תכליתי עם אופי טוב.
3. מה הצד החזק של הגזע כשזה נוגע לפריזבי כלבים?
הצד החזק ביותר שלו הוא הרצון לעבוד ללא הפסקה והוא יעשה הכלכדי לרצות את הבעלים, שלא לדבר על כך שהוא חכם בצורה מופלאה.
4. מהו הצד החלש ביותר בגזע ככלב לפריזבי?
הצד החלש של הגזע שמבחינת אופי הוא מאד עדין ורך רגשית
5. האם אתה מכיר בעלי כלבים אחרים שמשחקים פריזבי עם כלבים מסוג "מקנאב"?
אני מכיר כמה אנשים שמשחקים עכשיו עם מקנאבים.
6. האם גם כלב הפריזבי הבא שלך יהיה מסוג "מקנאב"?
כלב הפריזבי הבא יהיה ללא ספק מקנאב אחר. עדיף מאותו קווי דם
 
 
פועל על Coi
0
דף הבית טלפוןwazeפייסבוק